אי שם בתרבויות עתיקות נשים בזמן וסת היו פורשות מהעשייה היומיומית ומתכנסות ביחד עם נשים אחרות. הן לא היו צריכות ללכת לעבודה, או לטפל בבית ובילדים. זמן הווסת היה נקרא גם 'זמן הלבנה'. הוא הוכר כזמן מאוד מיוחד, בו האישה מקבלת מסרים מהעולמות שמעבר וחברי השבט היו מבקשים מסרים דרכן – כיצד עליהם לפעול בתחומים שונים.
לצערי כחברה התרחקנו מאוד מהזמנים האלה ולמעשה ההפך מתקיים. אנחנו נדרשות לתפקוד רציף ואחיד כל החודש למרות שבתוכנו יש השתנות מתמדת, כמו עונות השנה וכמו הלבנה שנמצאת במחזוריות של התמלאות והתרוקנות מידי חודש.
רחם שמתמלאת ומתרוקנת, ביציות שגדלות עד שאחת משתחררת ומערך הורמונאלי מורכב ומתוזמן היטב.
כל אלו משפיעים עלינו – על האנרגיה, החיוניות, היצירתיות, החלומות, החברותיות ובשלבים שלקראת הוסת נשים רבות חשות צורך בהאטה ובהתכנסות פנימית.
חוסר היכולת להקשיב ולפעול כפי שהגוף שלנו מאותת לנו, עלול להוביל לכל מיני פתולוגיות שקשורות לוסת. לאינטנסיביות היומיומית ולעובדה שאין לנו אוהל אדום קהילתי לפרוש אליו יש מחיר.
אנחנו נדרשות להמציא לנו אוהלים אדומים מחדש, לפעמים ממש כל אישה לעצמה בביתה. לפנות לעצמך זמן אדום, זמן שהוא פרטי שלך, לחלימה, להתכנסות פנימית, להאט את הקצב, לתת לעצמך את האפשרות להזכר במתנת הדם, שהופכת אותנו לחלק מבריאה מופלאה.
רירית רחם שנבנית ומתפרקת כל חודש מחדש ומזכירה לנו את האפשרות הטמונה בנו להביא חיים או כל יצירה חדשה לעולם. כשאנחנו מכירות בתבונה המחזורית, בעונות השונות המתקיימות בנו ונותנות לה מקום בחיינו, תנועה חדשה תתחיל לזרום בתוכנו, ומתוכנו גם החוצה לעולם.
נשים שמגיעות לטיפולי רחם יקבלו לפעמים המלצה לשים לב להשתנות המחזורית שלהן בגוף וגם ברמה הרגשית. אפשר ממש לעשות יומן וסת ולהתחיל לרשום בכל ערב את היום שהיה: רגשות, מחשבות, תחושות בגוף, חלומות שנחלמו. אחרי שלושה חודשים של חקירה ותיעוד אתן תתחילו לזהות את העונות האישיות שלכן.